משל האוצר בשדה
לאחר שישוע סיים לספר לעם סדרת משלים באזור הכינרת, הוא שולח אותם לעיסוקיהם ושב לביתו. בשלב זה תלמידיו ניגשים אליו ומבקשים שיבאר להם את אחד מהמשלים שסיפר )משל זוני השדה/החיטים והזונין).
מתי י"ג: 36 אָז שִׁלַּח יֵשׁוּעַ אֶת־הֲמוֹן הָעָם וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ בָּאֶר־נָא לָנוּ אֶת־מְשַׁל זוּנֵי הַשָּׂדֶה׃ 37 וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם הַזּוֹרֵעַ אֶת־הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בֶּן־הָאָדָם׃...
לאחר ביאור המשל לתלמידיו הוא מספר להם
שלושה משלים נוספים (משל האוצר, משל המרגלית היקרה ומשל המכמורת שהורדה לים).
שלושת המשלים הללו מופיעים רק בבשורת מתי והם מסופרים לתלמידיו בלבד (לא להמוני
העם).
שני המשלים הראשונים (משל האוצר והמרגלית היקרה) מדברים על אנשים שבשלב כלשהו
בחייהם נחשפו לישוע, לבשורה והחליטו לשוב אל אלוהים בכל ליבם (להאמין בישוע).
האנשים האלה היו מוכנים לתת את כל ליבם ולא שמרו לעצמם ולו דבר אחד שאינם מוכנים
לוותר עליו בשביל להיות שייכים לישוע. האנשים במשלים האלה מקבילים לאדמה הטובה
במשל הזורע, לחיטים במשל זוני השדה ולמינים הטובים של הדגים במשל המכמורת שהורדה
לים.
מקריאה של שני המשלים (האוצר הטמון בשדה והמרגלית היקרה) ניתן לראות שיש חלקים
מאוד דומים ביניהם, אך עם זאת גם שוני. כדאי לציין שאין שני משלים זהים לחלוטין,
ישוע לא חזר על אותן אמיתות של מלכות השמים בשני סיפורים שונים, אלא לכל משל יש
ייחודיות, לא משנה כמה דומה הוא לקודמיו, מודגשת בו אמת נוספת של מלכות אלוהים.
מתי י"ג
(המשל): 44 עוֹד דּוֹמָה
מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְאוֹצָר טָמוּן בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר מְצָאוֹ אִישׁ וַיִּטְמְנֵהוּ
וּבְשִׂמְחָתוֹ יֵלֵךְ וּמָכַר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְקָנָה אֶת־הַשָּׂדֶה הַהוּא׃
פירוש
האוֹצָר – אוצר הוא דבר יקר, בעל ערך רב. האוצר מסמל את ישוע המשיח ואת כל תוצאות האמונה בו (סליחת החטאים, הריצוי והקשר האישי עם אבינו שבשמים, מתנת רוח הקודש, ההבטחות והברכות שניתנות לנו בזכותו כבר בעולם הזה וכמובן התקווה החיה שיש לכול אדם שמאמין בישוע - חיי הנצח).
טָמוּן בַּשָּׂדֶה – טמון פרושו חבוי, נסתר, שאיננו גלוי. האוצר שטמון בשדה מסמל את זה שישוע (מי שהוא באמת) וכל האמת והחסד שהוא הביא לעולם נסתרים/חבויים מבני האדם. רובם המוחלט של בני האדם מרוכזים ב"אוצרות העולם הזה", אינם בכלל מודעים לבעיית החטא. רוב בני האדם אוהבים את החושך יותר מהאור ובנוסף השטן מעוור אותם מהאמת.
יוחנן ג':17 כִּי הָאֱלֹהִים לֹא־שָׁלַח אֶת־בְּנוֹ בָּעוֹלָם לָדִין אֶת־הָעוֹלָם כִּי אִם־לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם׃ 18 הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יִדּוֹן וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין בּוֹ כְּבָר נָדוֹן כִּי לֹא־הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד׃ 19 וְזֶה הוּא הַדִּין כִּי הָאוֹר בָּא אֶל־הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ הַחשֶׁךְ יוֹתֵר מִן־הָאוֹר כִּי רָעִים מַעֲשֵׁיהֶם׃ 20 כִּי כָל־פֹּעֵל עַוְלָה שֹׂנֵא אֶת־הָאוֹר וְלֹא יָבֹא לָאוֹר פֶּן־יִוָּכַח עַל־מַעֲשָׂיו׃
השנייה לקורינתיים ד':1 עַל־כֵּן בִּהְיוֹת לָנוּ הַשֵּׁרוּת הַזֶּה כַּאֲשֶׁר חֻנַּנּוּ לֹא נֵחָת׃ 2 כִּי מָאַסְנוּ בְּסִתְרֵי בשֶׁת שֶׁלּא לְהִתְנַהֵג כְּמִנְהַג עָרְמָה וְלֹא לְעַקֵּם אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶלָּא נִגְלִינוּ נֶגֶד דַּעַת כָּל־בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּהַרְאוֹת הָאֱמֶת׃ 3 ְאִם־נֶעֱלָמָה בְּשׂוֹרָתֵנוּ נֶעֱלָמָה הִיא מִן־הָאֹבְדִים׃ 4 אֲשֶׁר אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר בָּהֶם אֶת־מַחְשְׁבוֹת חַסְרֵי הָאֱמוּנָה לְבִלְתִּי זְרֹחַ לָהֶם נֹגַהּ בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים׃ 5 כִּי לֹא אֹתָנוּ מַכְרִיזִים אֲנַחְנוּ כִּי אִם־אֶת־הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר הוּא הָאָדוֹן וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵיכֶם לְמַעַן יֵשׁוּעַ׃ 6 כִּי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר וַיֹּפַע אוֹר מֵחשֶׁךְ הוּא הוֹפִיעַ בְּלִבֵּנוּ לְהָפִיץ אוֹר דַּעַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ׃ 7 וְהָאוֹצָר הַזֶּה לָנוּ בִּכְלֵי חָרֶשׂ לְמַעַן אֲשֶׁר־תִּהְיֶה הַגְּבוּרָה הַיְתֵרָה לֵאלֹהִים וְלֹא מֵאִתָּנוּ׃
האִישׁ שמְצָא אֶת האוֹצָר – אותו איש מסמל אדם (גבר או אישה) שנחשף לישוע ולבשורה בשלב כלשהו בחייו ומחליט לשוב בתשובה ולהאמין בו בכול ליבו (לפי ההמשך של המשל). לדעתי כאן מודגש ההבדל בין שני המשלים. ישוע לא מסביר מדוע האדם הזה נמצא בשדה ולא מסופר עליו שהוא מחפש אוצרות. עד כמה שאפשר לדמיין אולי האדם הזה עבד בשדה או רק עבר בו. כך או כך לעומת המשל השני (משל המרגלית היקרה) מתקבל הרושם שהאדם הזה חיי את חייו הרגילים, עסק בעיסוקיו ובמקרה (מבחינתו) נתקל ומצא את האוצר, בלי שהוא התכוון לכך.
דוגמא להמחשה: אדם מסוים טס לחופשה בחו"ל ומטרתו היא לראות נופים, לטייל, לפגוש חברים וכו'... במהלך הטיול שלו הוא פוגש אדם מאמין ומתפתחת שיחה שבה מבשרים לו. הדברים נוגעים לליבו ובעקבות אותה שיחה הוא מחליט לשוב אל אלוהים, להאמין בישוע ולשנות את כל חייו. אציין שאלוהים איננו מוגבל ויכול בדרכים שונות לחשוף את האמת על ישוע, לאו דווקא על ידי בישור ישיר מבני אדם.
למרות שמציאת האוצר נראית כמקרה בעיני המוצא אין כך הדבר. אלוהים, שיודע את הכל ולא נסתר ממנו דבר (העתיד, לב האדם), בוחר לגלות לאנשים על ישוע. הוא דואג שבשלב כלשהו בחייהם הם ימצאו את האוצר.
ישעיהו מ"ו: 9 זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד, אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי׃ 10 מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם, וְכָל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה׃
מתי ט"ו:13 וַיְהִי כְּבוֹא יֵשׁוּעַ אֶל־גְּלִילוֹת קֵיָסַרִיה שֶׁל־פִילִפּוֹס וַיִּשְׁאַל אֶת־תַּלְמִידָיו לֵאמֹר מָה־אֹמְרִים לִי בְנֵי אָדָם מִי הוּא בֵּן־הָאָדָם׃ 14 וַיֹּאמְרוּ יֵשׁ אֹמְרִים יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוּא וְיֵשׁ אֹמְרִים אֵלִיָּהוּ וַאֲחֵרִים אֹמְרִים יִרְמְיָהוּ אוֹ אֶחָד מִן־הַנְּבִיאִים׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאַתֶּם מַה־תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי׃ 16 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמַר אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים׃ 17 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה כִּי־בָשָׂר וָדָם לֹא גִלָּה־לְךָ אֶת־זֹאת כִּי אִם־אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃
לוקס י': 21 בַּשָּׁעָה הַהִיא עָלַץ יֵשׁוּעַ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיֹּאמַר אוֹדְךָ אָבִי אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כִּי הִסְתַּרְתָּ אֶת־אֵלֶּה מִן־הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וְגִלִּיתָם לָעֹלֲלִים הֵן אָבִי כִּי־כֵן הָיָה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ׃ 22 הַכֹּל נִמְסַר־לִי מֵאֵת אָבִי וְאֵין יוֹדֵעַ מִי הַבֵּן בִּלְתִּי הָאָב וּמִי הָאָב בִּלְתִּי הַבֵּן וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ הַבֵּן לְגַלּוֹת לוֹ׃
*הערה: אינני חושב שכל פרט במשלים חייב לסמל משהו רוחני. ישנם דברים שהם רק חלק מהסיפור במשל. לדוגמה, להבנתי השדה במשל לא מסמל משהו רוחני, הוא רק חלק מהסיפור.
וַיִּטְמְנֵהוּ – לאחר שהאיש במשל מצא את האוצר הוא החליט להחביא אותו וללכת למכור את כל רכושו בכדי לקנות את השדה (בשביל האוצר שבתוכו כמובן). אולי הדבר נראה קצת מוזר, אבל אם נחשוב על זה- האוצר לא שייך לו. הוא לא יכול פשוט לקחת את האוצר מהשדה וללכת לדרכו ולהמשיך בחייו, מעשה כזה יחשב כגניבה (כל מה שבשדה שייך לבעל השדה). הדבר דומה לאדם שמבקר בביתו של אדם אחר ומוצא חפץ בעל ערך רב. גם אם בעל הבית לא מודע לקיומו או שכח ממנו אין זה נותן לגיטימציה למוצא לקחת את אותו החפץ. להבנתי, השלב בו האדם טומן את האוצר מסמל את השלב שבו מתקבלת ההחלטה בלב האדם ללכת אחרי ישוע, להיות תלמידו, לקבל אותו כמושיע ולהיות מוכן לשלם כל מחיר/לוותר על הכל בעולם הזה למענו, כפי שבשלב זה התקבלה ההחלטה בליבו של האדם במשל לטמון את האוצר וללכת לקנות את השדה. ההחלטה הזו (ללכת אחרי ישוע) נסתרת מעיניי בני אדם, אנו יכולים רק לראות את התוצאות שלה אבל את רגע ההחלטה, המוכנות האמיתית בלב, אותה רק אלוהים רואה.
וּבְשִׂמְחָתוֹ יֵלֵךְ וּמָכַר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְקָנָה אֶת־הַשָּׂדֶה הַהוּא – האדם במשל קיבל את ההחלטה ויוצא לדרכו למכור את כל רכושו בכדי לקנות את השדה בשביל האוצר שנמצא בתוכו. כתוב שהוא הלך בשמחתו, יכול להיות שהדבר מדבר על השמחה שאדם מצא את האמת ומוכן לוותר על כל "אוצרות העולם הזה" בכדי לשוב אל אלוהים. למרות הקושי והסבל הנפשי שלעיתים קשור בהחלטה אמיתית לוותר על היקר מכל (לדוגמה משפחה, חברים, אהבה) ישנה שמחה רוחנית שמקורה באלוהים. מכירת כל הרכוש מסמלת את המוכנות והעשייה בפועל של האדם לשלם כל מחיר שיידרש ,מרצונו החופשי, בכדי להיות שייך לישוע. לתת את כל הלב, 100 אחוז, לא פחות מכך ורק אז האוצר באמת יכול להיות שלו. לדוגמה, בבשורת לוקס י"ד 26-33 ישוע מונה מספר תנאים לכל אדם שרוצה להיות תלמידו, להאמין בו ןללכת אחריו. מי באמת מוכן לעשות כך?
לוקס י"ח:26 וַיֹּאמְרוּ הַשֹּׁמְעִים וּמִי יוּכַל לְהִוָּשֵׁעַ׃ 27 וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר יִפָּלֵא מִבְּנֵי אָדָם לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים׃