מְשָׁל הַשְּׂאוֹר

משל השאור מופיע רק בשתיים מהבשורות הסינופטיות (מתי ולוקס) ואין לנו פרוש כתוב של משמעותו הרוחנית. המשל נראה כמשל עוקב למשל גרגר החרדל שמופיע לפניו ויש דמיון בתוכנם של השניים. המשל הזה מסופר להמוני העם במעמד סדרת המשלים שישוע נשא באזור ים הכינרת.

מתי י"ג (המשל): 33 וַיִּשָּׂא עוֹד מְשָׁלוֹ וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמָה לִשְׂאֹר אֲשֶׁר לְקָחַתּוּ אִשָׁה וַתִּטְמֹן בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד כִּי־יֶחְמַץ כֻּלּוֹ׃

לוקס י"ג (המשל): 20 וַיֹּאמֶר עוֹד אֶל־מָה אֲדַמֶּה אֵת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 21 דּוֹמָה הִיא לִשְׂאֹר אֲשֶׁר לְקָחַתּוּ אִשָּׁה וַתִּטְמְנֵהוּ בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד אֲשֶׁר־יֶחְמַץ כֻּלּוֹ׃

באופן כללי

משל השאור ומשל גרגר החרדל שמסופר לפניו מופיעים כצמד משלים שיש בניהם דמיון רב. למרות זאת משמעותם הרוחנית שונה, בכל משל יש דגש נוסף של מלכות השמים. בכתובים אין קטע, פסוק או אירוע מסויים שניתן לייחס ולקשר באופן ישיר למשל השאור. ישנן שתי צורות הסתכלות מרכזיות לגבי אופן הפירוש של המשל הזה ושל המשל הקודם לו (משל גרגר החרדל). יש כאלה שמפרשים את המשלים הללו בצורה שלילית, כאזהרה או כגילוי עתידי של דבר רע שיתרחש בעתיד. ויש אחרים מפרשים את המשלים בצורה חיובית, כדבר טוב שיכול לקרות או כדבר טוב שעתיד להתרחש.

פירוש

ישוע סיפר על אישה שמכינה בצק לקראת אפיה. האישה לוקחת כמות קטנה של שאור (מיקרואורגניזמים ממשפחת השמרים) ומכניסה אותו לתוך כמות גדולה של קמח (שלוש סאים). מטרת הכנסת השאור היא להתפיח (להחדיר גז לבצק על מנת שיהיה אוורירי וקל) את הקמח. לאחר הכנסת השאור האישה ממתינה עד שהוא ישפיע על כל העיסה ורק אז הבצק יהיה מוכן.

עלינו לנסות להבין כמיטב יכולתנו למה ישוע התכוון, מהי המשמעות הרוחנית של המשל. מכיוון שאין קטע נוסף בכתובים שניתן להסתמך עליו באופן חד משמעי ולקשר אותו ישירות למשל אינני דוגמתי (נחרץ והחלטי) לגבי הפרוש.

במשל מצוינת כמות מדויקת של קמח, שלושה סאים. סאה היא יחידת מידה נפחית בדומה ליחידת המידה ליטר של ימינו. אנו לא יודעים בוודאות לכמה ליטרים שקולה סאה אחת, ישנו טווח מוערך שסאה אחת היא בין 14.3 - 7.5 ליטר. בכתובים מוזכרת כמות של שלושה סאים קמח בספר בראשית (אולי אפשר להעריך כך את הכמות).

בראשית י"ח: 1 וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ 2 וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ 3 וַיֹּאמַר אֲדֹנָי, אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ 4 יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃ 5 וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ 6 וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת׃

 ישנם מאמינים שמפרשים את המשל באופן שלילי. אלה שמפרשים כך רואים בשאור סמל לדבר שלילי שישוע מזהיר/מגלה שיקרה בעתיד. הסיבה לכך היא שבברית החדשה נעשות מספר הקבלות בין שאור (חמץ) לבין דברים רעים/ ושלילים.

לוקס י"ב: 1 וַיְהִי עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה בְּהִתְאַסֵּף רִבֲבוֹת עָם עַד כִּי־לָחֲצוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו לֵאמֹר בָּרִאשׁוֹנָה הִשָּׁמְרוּ לְנַפְשֹׁתֵיכֶם מִשְּׂאוֹר הַפְּרוּשִׁים שֶׁהוּא *הַחֲנֻפָּה׃

*חֲנֻפָּה = צביעות, דו פרצופיות (בימינו הכוונה היא לדברי שבח מופרזים ובלתי כנים שמטרתם לקדם אינטרסים אישיים).

מתי ט"ו: 6 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים׃ 7 וַיַּחְשְׁבוּ כֹה וָכֹה בְּקִרְבָּם וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר שֶׁלּא־לָקַחְנוּ אִתָּנוּ לָחֶם׃ 8 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה מָה־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם אֲשֶׁר לֹא־לְקַחְתֶּם אִתְּכֶם לָחֶם׃ 9 הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ וְלֹא תִּזְכְּרוּ אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם לַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים נְשָׂאתֶם׃ 10 וְאֶת־שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה דוּדִים נְשָׂאתֶם׃ 11 אֵיךְ לֹא תָבִינוּ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם אָמַרְתִּי אֲלֵיהֶם הִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים׃ 12 אָז הֵבִינוּ כִּי לֹא אָמַר לָהֶם לְהִשָׁמֵר מִשְּׂאֹר הַלֶּחֶם כִּי אִם־מִלִּמוּד הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים׃

מרקוס ח': 15 וַיַּזְהֵר אוֹתָם לֵאמֹר רְאוּ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִשְׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וּמִשְׂאֹר הוֹרְדוֹס׃ 16 וַיַּחְשְׁבוּ כֹּה וָכֹה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל כִּי־לֶחֶם אֵין אִתָּנוּ׃ 17 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם מַה־תַּחְשְׁבוּ עַל כִּי־לֶחֶם אֵין לָכֶם הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ וְלֹא תָבִינוּ וְלִבְּכֶם עוֹדֶנּוּ קָשֶׁה׃ 18 עֵינַיִם לָכֶם וְלֹא תִרְאוּ וְאָזְנַיִם לָכֶם וְלֹא תִשְׁמְעוּ וְלֹא תִזְכֹּרוּ׃ 19 כַּאֲשֶׁר פָּרַסְתִּי אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לַחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ כַּמָּה סַלִּים מְלֵאֵי פְתוֹתִים נְשָׂאתֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שְׁנֵים עָשָׂר׃ 20 וּבַשֶּׁבַע לְאַרְבַּעַת אַלְפֵי אִישׁ כַּמָּה דוּדִים מְלֵאֵי פְתוֹתִים נְשָׂאתֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שִׁבְעָה׃ 21 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵיךְ לֹא תָבִינוּ׃

הראשונה לקורינתיים ה': 7 בַּעֲרוּ אֶת־הַשְּׂאוֹר הַיָּשָׁן לְמַעַן תִּהְיוּ עִסָּה חֲדָשָׁה הֲלֹא לֶחֶם מַצּוֹת אַתֶּם כִּי גַּם־לָנוּ פִסְחֵנוּ הַנִּזְבָּח בַּעֲדֵנוּ הוּא הַמָּשִׁיחַ׃ 8 עַל־כֵּן נָחֹגָּה־נָּא הֶחָג לֹא־בִשְׂאֹר יָשָׁן וְלֹא־בִשְׂאֹר רָעָה וָרֶשַׁע כִּי אִם־בְּמַצּוֹת הַתֹּם וְהָאֱמֶת׃

גלטים ה: 1 וְעַתָּה עִמְדוּ־נָא בַחֵרוּת אֲשֶׁר שִׁחֲרַר אֹתָנוּ הַמָּשִׁיחַ וְאַל־תָּשׁוּבוּ לְהִכָּבֵשׁ בְּעֹל הָעַבְדוּת׃ 2 הִנֵּה אֲנִי פוֹלוֹס אֹמֵר לָכֶם שֶׁאִם־תִּמּוֹלוּ לֹא־יוֹעִיל לָכֶם הַמָּשִׁיחַ׃ 3 וּמֵעִיד אֲנִי עוֹד הַפַּעַם בְּכָל־אִישׁ אֲשֶׁר יִמּוֹל שֶׁחַיָּב הוּא לִשְׁמֹר אֶת־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ׃ 4 נִגְזַרְתֶּם מִן־הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם הַמִּצְטַדְּקִים בַּתּוֹרָה אֲבַדְתֶּם מִן־הֶחָסֶד׃ 5 כִּי־אֲנַחְנוּ בָּרוּחַ נְיַחֵל מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה לְתִקְוַת הַצְּדָקָה׃ 6 כִּי בַמָּשִׁיחַ לֹא הַמִּילָה תֵּחָשֵׁב וְלֹא הָעָרְלָה כִּי אִם־הָאֱמוּנָה הַפֹּעֶלֶת בְּאַהֲבָה׃ 7 הֵיטַבְתֶּם לָרוּץ מִי חָשַׂךְ אֶתְכֶם מִשְּׁמֹעַ אֶל־הָאֱמֶת׃ 8 הַפִּתּוּי הַזֶּה אֵינֶנּוּ מֵאֵת הַקֹּרֵא אֶתְכֶם׃ 9 מְעַט שְׂאֹר מְחַמֵּץ אֶת־כָּל־הָעִסָּה׃ 10 מֻבְטָח אֲנִי בָכֶם בָּאָדוֹן כִּי לֹא תִהְיֶה רוּחַ אַחֶרֶת עִמָּכֶם וְהָעֹכֵר אֶתְכֶם יִשָׂא אֶת־עֲוֹנוֹ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה׃

למרות השימוש בשאור לתאור דברים שליליים אינני חושב שבהכרח השאור במשל חייב לסמל דבר שלילי. עלינו לבחון את הכתוב לפי ההקשר של הקטע ובהדרכת רוח הקודש, האמת הכתובה בדבר אלוהים היא רוחנית ולא מתמטית/לוגית/שכלית. גם אם תיאור מסוים משמש כסמל לדבר שלילי אין פרושו של דבר שבכל פעם שהתיאור הזה מופיע, בהכרח מדובר בדבר רע.

 

 

 

 

 

להלן שתי דוגמאות:

בעל החיים אריה - משמש לתאר את השטן (הרוע המוחלט) ובאותו הזמן את ישוע המשיח (הטוב המוחלט):

הראשונה לפטרוס ה': 8 הִתְעוֹרֲרוּ שְׁקֹדוּ כִּי יְרִיבְכֶם הַשָׂטָן מִתְהַלֵּךְ כְּאַרְיֵה שֹׁאֵג וּמְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר יְבַלֵּעַ׃

התגלות ה': 5 וַיֹּאמֶר אֵלַי אֶחָד מִן־הַזְּקֵנִים אַל־תִּבְכֶּה הִנֵּה נָצַח הָאַרְיֵה אֲשֶׁר הוּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֹׁרֶשׁ דָּוִד לִפְתֹּחַ אֶת־הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר שִׁבְעַת חוֹתָמָיו׃

דוגמה חזקה עוד יותר היא בעל החיים- נחש. לדעתי האסוציאציה הראשונה של בעל החיים נחש עבור מאמין היא השטן. הנחש הפך להיות מעין הסמל העיקרי והבולט ביותר של השטן עוד מבראשית.

התגלות י"ב: 9 וַיֻּשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ מַלְשִׁין וְשָׂטָן הַמַּדִּיחַ תֵּבֵל כֻּלָּהּ הוּא הֻשְׁלַךְ אָרְצָה וּמַלְאָכָיו עִמּוֹ הֻשְׁלָכוּ׃  (בראשית ג' 1-13).

למרות הסמל הזה של השטן אלוהים בחר להשתמש בנחש בכדי לסמל את ישוע ולהצביע עליו כפתרון לבעיית החטא.

יוחנן ג': 14 וְכַאֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ משֶׁה אֶת־הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר כֵּן צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִנָּשֵׂא׃ 15 לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ (במדבר כ"א 6-9).

 

 

 

 

עלינו לבחון את המשל לפי הרוח ולא באופן לוגי. ישוע מדמה את מלכות אלוהים לאישה שמוסיפה שאור לכמות מסויימת (גדולה) של בצק. להבנתי הדגש במשל הוא התכונה של השאור, דרוש מעט מהשאור כדי שכל העיסה תחמיץ ותתפח. תהליך שלוקח זמן. כלומר, משהו שמתחיל מכמות קטנה או דרוש ממנו מעט, ובמהלך זמן הוא משפיע על כל. רק לאחר שכל הבצק תפח הוא מוכן לשימוש, לכך המתינה האישה. השאלה היא מה במלכות השמים יכול להתאים לדבר כזה?

כשחשבתי על המשל עלו בראשי שני דברים שיכולים להתאים כך:

·         באופן גלובלי – התפשטות בשורת מלכות אלוהים בלבבות בני האדם עד שהכל יושלם.

·         באופן אישי – פעולת רוח הקודש באדם המאמין.

משל השאור באופן גלובלי

אלוהים שיודע הכל, יודע כמה אנשים ישובו אליו, כמה אנשים יבחרו לעזוב את החטא ולהאמין בישוע. מאז שישוע שילם את המחיר ושלח את רוח הקודש, אלוהים פועל בלבבות של בני האדם להושיע אותם. בכל תקופה ודור, מצטרפים למלכות השמים עוד ועוד אנשים נושעים, שמוצדקים בצדקתו של ישוע. אלוהים לא מוכן לוותר על אף אדם ובסבלנות אדירה הוא דופק ומחכה שאנשים יפתחו את דלת ליבם. בתהליך של זמן הכמות הזאת של האנשים שישובו אליו, את המספר המדויק אלוהים יודע, תגיע לסופה ואז יהיה מהפך בעולם שלנו. בדומה לאותה אישה שטמנה את השאור בקמח וחיכתה עד שישפיע על הכל בכדי להשתמש בבצק לאפיה, כך אלוהים ממתין בסבלנות אדירה עד שכל בני האדם שהוא יודע שישובו אליו והוא יושיע אותם. רק לאחר מכן יהיה שינוי בעולם שלנו. רק אז ה"בצק" יהיה מוכן. (אולי כמות הקמח שמצוינת באופן ספציפי מרמזת על העניין שיש כמות מסוימת של אנשים שישבו אל אלוהים).

אל הרומים י"א: 25 כִּי לֹא־אֲכַחֵד מִכֶּם אַחַי אֶת־הַסּוֹד הַזֶה פֶּן־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם (המאמינים מהגויים) שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּא לִידֵי טִמְטוּם הַלֵּב לְמִקְצָתוֹ עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם׃ 26 וְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב׃

התגלות ו': 9 וּכְפִתְחוֹ הַחוֹתָם הַחֲמִישִׁי וָאֵרֶא מִתַּחַת לַמִּזְבֵּחַ אֶת־נַפְשׁוֹת הַטְּבוּחִים עַל־דְּבַר הָאֱלֹהִים וְעַל־הָעֵדוּת אֲשֶׁר הָיְתָה בְּפִיהֶם׃ 10 וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנָי הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲמִתִּי עַד־מָתַי לֹא תִשְׁפֹּט וְלֹא־תִקּוֹם אֶת־דָּמֵינוּ מִיֹּשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ 11 וַיֻּתַּן לְכָל־אֶחָד מֵהֶם שִׂמְלָה לְבָנָה וַיֵּאָמַר אֲלֵיהֶם לָנוּחַ עוֹד זְמַן מְעַט עַד־מְלֹאת מִסְפַּר חַבְרֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם שֶׁסּוֹפָם לֵהָרֵג כְּמוֹהֶם׃

מעשי השליחים י"ח: 9 וּדְבַר הָאָדוֹן הָיָה אֶל־פּוֹלוֹס בַּמַּחֲזֶה בַלַּיְלָה לֵאמֹר אַל־תִּירָא כִּי אִם־דַּבֵּר וְאַל־תֶּחֱשֶׁה׃10 כִּי־עִמְּךָ אָנֹכִי וְאִישׁ אַל־יִגַּע בְּךָ לְהָרַע לָךְ כִּי־עַם רַב לִי בָּעִיר הַזֹּאת׃

בסופו של דבר רק אנשים ששבו בתשובה, האמינו בישוע ונטבלו ברוח הקודש הם אלה ששייכים אליו ושירשו את חיי הנצח, (הבצק שהוחמץ ע"י השאור) כל היתר יאבדו. לאחר שכל הבצק הוחמץ אפשר לאפות אותו, הוא מוכן.

אלוהים נתן לנבוכדנצר מלך בבל בחלום תקציר על העתיד. בחלום, נבוכדנצר ראה פסל אדיר שסימל את ממלכות בני האדם בתקופות השונות. בעשר אצבעות הרגליים שסימלו את השליטים בתקופה האחרונה פגעה אבן שריסקה אותם ואת כל יתר הפסל לגמרי. האבן הפכה להר אדיר שמילא את כל הארץ. אותה אבן מסמלת את ישוע ואת המלכות העתידית שהוא יקים בעולמינו.

דניאל ב': 34 רוֹאֶה הָיִיתָ, עַד שֶׁנִּכְרְתָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם, וַתַּךְ אֶת הַצֶּלֶם עַל רַגְלָיו שֶׁל בַּרְזֶל וְחֶרֶשׁ, וַתָּדֶק אוֹתָן. 35 אֲזַי הוּדַקוּ הַבַּרְזֶל, הַחֶרֶשׂ, הַנְּחֹשֶׁת, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְהָיוּ כְמֹץ מִגָּרְנוֹת קַיִץ וַתִּשָּׂא אוֹתָם הָרוּחַ, וְכָל מָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם, וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר הִכְּתָה אֶת הַצֶּלֶם הָיְתָה לְהַר גָּדוֹל, וּמָלְאָה כָּל הָאָרֶץ.

כאשר הבצק יהיה מוכן, ישוע ישוב ויקים את מלכותו. אז העולם שלנו ישתנה, רק הצדיקים יכנסו למלכות אלף השנים, הצדק והטוב יהיו נחלת הכלל.

תהילים ל"ז: 29 צַדִּיקִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ׃

חבקוק ב': 14 כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ, לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם׃

ישעיהו י"א: 6 וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם׃ 7 וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן׃ 8 וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה׃ 9 לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת־יְהוָה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים׃ 10 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי, אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד׃

ישעיהו מ': 21 וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעוֹ (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׃

משל השאור באופן אישי

כל אדם שבאמת שב אל אלוהים ומאמין בישוע המשיח מקבל את מתנת רוח הקודש, הוא הופך לבריאה חדשה. זאת נקודת ההתחלה של החיים החדשים שאלוהים מייעד לבני האדם בעולם הזה. רוח הקודש, כפי ששמו מעיד עליו, רוצה להפוך אותנו ליותר וליותר קדושים, לשנות אותנו מבפנים לדמותו של ישוע. בדומה לשאור שהחל את פעולתו בבצק והשלים אותה כך גם רוח הקודש שבנו רוצה לפעול, להשפיע ולשנות כל תחום בחיינו, לשנות את הטבע הרע שיש בנו.

יוחנן א': 12 וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ נָתַן־עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים׃ 13 אֲשֶׁר לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר אַף לֹא־מֵחֵפֶץ גֶּבֶר נוֹלָדוּ כִּי אִם־מֵאֱלֹהִים׃

הראשונה לפטרוס ב': 1 וְעַתָּה הָסִירוּ מֵאִתְּכֶם כָּל־רֶשַׁע וְכָל־מִרְמָה וַחֲנֻפָּה וְקִנְאָה וְכָל־לָשׁוֹן רָע׃ 2 וּכְעֹלֲלִים אֲשֶׁר מִקָּרוֹב נוֹלָדוּ הִתְאַוּוּ לֶחָלָב הַשִׂכְלִי וְהַזָּךְ לְמַעַן תִּגְדְּלוּ־בוֹ לַתְּשׁוּעָה׃

היעד שאלוהים רוצה שנגיע אליו, עבור כל אחד מאיתנו המאמינים, הוא להיות כמה שיותר דומים לישוע בנו. רוח הקודש שהוא שם בנו רוצה לשנות את הטבע שלנו, את ביררת המחדל שיש בנו לתכונות האופי של אלוהים.

אל הרומים ח': 29 כִּי אֵת אֲשֶׁר יְדָעָם מִקֶּדֶם אֹתָם גַּם־יָעַד לִהְיוֹת דּוֹמִים לְצֶלֶם בְּנוֹ לְמַעַן יִהְיֶה הַבְּכוֹר בְּתוֹךְ אַחִים רַבִּים׃ 30 וְאֶת אֲשֶׁר־יָעַד מִקֶּדֶם אֹתָם גַּם־קָרָא וְאֶת־אֲשֶׁר קָרָא אֹתָם גַּם־הִצְדִיק וְאֵת אֲשֶׁר הִצְדִּיק אֹתָם גַּם פֵּאֵר׃

ראשונה לפטרוס א': 3 בַּאֲשֶׁר גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָּנוּ אֵת כָּל־צָרְכֵינוּ לַחַיִּים וְלַחֲסִידוּת עַל־יְדֵי דַעַת הַקּוֹרֵא אֹתָנוּ בִּכְבוֹדוֹ וְחֵילוֹ׃ 4 אֲשֶׁר בָּהֶם נָתַן־לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת לְמַעַן תִּקְחוּ עַל־יָדָן חֵלֶק בְּטֶבַע אֱלֹהִים לְהִמָּלֵט מִכִּלְיוֹן הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם׃

חשוב שנבין שגם לנו יש בזה חלק, עלינו לרצות, לבקש ולעשות את מה שנדרש מאיתנו ואז הוא יעשה את הבלתי אפשרי.

הראשונה לפטרוס א': 22 זַכּוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם עַל־יְדֵי הָרוּחַ בְּשָׁמְעֲכֶם בְּקוֹל הָאֱמֶת לְאַחֲוָה שֶׁאֵין בָּהּ חֲנֻפָּה וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה בְּלֵב טָהוֹר׃ 23 כַּנּוֹלָדִים שֵׁנִית לֹא מִזֶּרַע נִשְׁחָת כִּי אִם־מִזֶּרַע לֹא יִשָּׁחֵת בַּמַּאֲמָר שֶׁל־אֱלֹהִים הַחַי וְהַקַּיָּם לְעוֹלָם׃

ראשונה ליוחנן ג': 2 יְדִידַי עַתָּה בָּנִים לֵאלֹהִים אֲנַחְנוּ וְעוֹד לֹא נִגְלָה מַה־נִּהְיֶה אֲבָל יָדַעְנוּ כִּי בְהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה דֹמִים־לוֹ כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא׃ 3 וְכָל־אֲשֶׁר לוֹ הַתִּקְוָה הַזֹּאת יְטַהֵר אֶת־עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר טָהוֹר גַּם־הוּא׃

שנייה לקורינתיים ז': 1 לָכֵן חֲבִיבָי בִּהְיוֹת לָנוּ הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה נְטַהֲרָה אֶת־עַצְמֵנוּ מִכָּל־חֶלְאַת בָּשָׂר וָרוּחַ לְהַשְׁלִים קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים׃