משל הזורע
משל הזורע מופיע בשלושת הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס) והוא כנראה המשל הראשון שישוע סיפר בסדרת המשלים על ים הכינרת. המשל הזה הוא אחד מבין שני המשלים היחידים שיש לנו את פירושם כתוב בצורה מלאה (משל הזורע ומשל זוני השדה/החיטה והזונין). את פירוש המשל ישוע מספר רק לתלמידיו (לאנשים הקרובים בסביבתו ששואלים על פשר המשל). כנראה שהפירוש שלו למשל קורה בפרק זמן קצר של הפוגה בלימוד מכיוון שישר לאחריו הוא ממשיך לספר משלים נוספים להמוני העם.
באופן כללי
המשל מתאר את המציאות הרוחנית שמתרחשת כאשר אנשים שונים נחשפים לדבר אלוהים ולאמת. האדמות השונות במשל מתארות את המתרחש בלב האדם ואת התוצאות של בחירותיו לנוכח האמת ששמע. מתוך ארבעת סוגי האדמה רק סוג אחד מתאר את קבוצת הנושעים, אנשים ששבו מהחטא, קיבלו את ישוע כמושיע שלהם וחיים לכבוד אלוהים.
מתי י"ג (המשל): 3 וַיֶּרֶב לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים לֵאמֹר הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ׃ 4 וַיִּזְרַע וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָבֹאוּ הָעוֹף וַיֹּאכְלֻהוּ׃ 5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקֹם הַסְּלָעִים אֲשֶׁר אֵין שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי אֵין לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה׃ 6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיּיבָשׁ כִּי אֵין־לוֹ שֹׁרֶשׁ׃ 7 וְיֵשׂ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמַעֲכֻהוּ׃ 8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פֶּרִי זֶה מֵאָה שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִׁים וְזֶה שְׁלֹשִׁים׃ 9 מִי אֲשֶׁר לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
מרקוס ד' (המשל): 1 וַיָשָׁב וַיָּחֶל לְלַמֵּד עַל שְׁפַת הַיָּם וַיִקָּהֲלוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם־רָב וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בָּאֳנִיָּה בַּיָּם וְכָל־הָעָם עוֹמֵד עַל־יַד הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה׃ 2 וַיְלַמְּדֵם הַרְבֵּה בִּמְשָׁלִים וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמְּדוֹ אוֹתָם׃ 3 שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ הִנֵּה יָצָא הַזֹּרֵע לִזְרֹעַ׃ 4 וַיְהִי בְזָרְעוֹ וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹאוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹּאכְלֻהוּ׃ 5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה׃ 6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָרֵב וַיִּיבָשׂ כִּי אֵין־לוֹ שׁרֶשׁ׃ 7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמָעֲכֻהוּ וְלֹא נָתַן פֶּרִי׃ 8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פְּרִי עֹלֶה וְגָדֵל וַיַּעַשׂ זֶה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וֵזֶה מֵאָה׃ 9 וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
לוקס ח' (המשל): 4 וַיְהִי בְּהִתְאַסֵּף הֲמוֹן עַם־רָב אֲשֶׁר יָצְאוּ אֵלָיו מִכָּל־עִיר וָעִיר וַיְדַבֵּר בְּמָשָׁל׃ 5 הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ אֶת־זַרְעוֹ וּבְזָרְעוֹ נָפַל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיֵּרָמֵס וַיֹּאכְלֻהוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם׃ 6 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הַסָּלַע וַיִּצְמַח וַיִּיבַשׁ כִּי לֹא הָיְתָה־לּוֹ לֵחָה׃ 7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בְּתוֹךְ הַקֹּצִים וַיִּצְמְחוּ הַקֹצִים עִמּוֹ וַיְמָעֲכֻהוּ׃ 8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּצְמַח וַיַּעַשׂ פְּרִי מֵאָה שְׁעָרִים וַיְכַל לְדַבֵּר וַיִּקְרָא מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
פירוש הַזּוֹרֵעַ
– מסמל את האדם שבאמצעותו אנשים
נחשפים לדבר אלוהים ולאמת (לישוע ולבשורה). אלוהים משתמש בנו, אנשים ששבו אליו,
לבשר, לתת עדות ולדבר עם בני אדם שונים לעזוב את החטא ולהאמין בישוע (ראשונה
לפטרוס ג' 15).
בעוד שהוא קורא לנו (לכל אדם שמאמין בו) לתת עדות על אמונתנו, לבשר לאנשים, לספר
לכל אדם שמעוניין בכך אודות המשיח, רק הוא בצורה על טבעית מגלה לאנשים את האמת על
ישוע. מרקוס
ד' (פירוש המשל): 14 הַזֹּרֵע הוּא זֹרֵעַ אֶת־הַדָּבָר׃ מתי
ט"ז: 15 וַיֹּאמֶר
אֲלֵיהֶם וְאַתֶּם מַה־תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי׃ 16 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמַר אַתָּה
הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים׃ 17 ַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן
בַּר־יוֹנָה כִּי־בָשָׂר וָדָם לֹא גִלָּה־לְךָ אֶת־זֹאת כִּי אִם־אָבִי
שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ פולוס משתמש בביטויים דומים לזורע במשל
על מנת לתאר את הפצת בשורת מלכות האלוהים בגויים: ראשונה
לקורינתיים ג': 6 אֲנִי נָטַעְתִּי
(פולוס) וְאַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה וְהָאֱלֹהִים הוּא הִצְמִיחַ׃ 7
עַל־כֵּן הַנֹּטֵעַ כְּאַיִן וְהַמַּשְׁקֶה כְּאָיִן כִּי אִם־אֱלֹהִים
הַמַּצְמִיחַ׃ ראשונה
לקורינתיים ד': 15 כִּי גַּם־אִם־הָיוּ לָכֶם
רִבֲבוֹת אֹמְנִים בַּמָּשִׁיחַ אֵין לָכֶם אָבוֹת רַבִּים כִּי אָנֹכִי
יָלַדְתִּי אֶתְכֶם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה׃ הַזֶּרַע – מסמל את דבר אלוהים, דבר המלכות, האמת
הרוחנית שישוע הביא לעולם, הבשורה. לוקס
ח' (פירוש המשל): 11 וְזֶה הוּא הַמָּשָׁל הַזֶּרַע הוּא
דְּבַר־אֱלֹהִים׃ מתי
י"ג (פירוש המשל): 18 לָכֵן אַתֶּם שִׁמְעוּ־נָא
אֵת מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ׃ 19
כָּל־אִישׁ שֹׁמֵעַ אֶת־דְּבַר הַמַּלְכוּת... יוחנן
א': 17 כִּי
הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיַד־משֶׁה וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ עַל־יְדֵי
יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 18 אֵת הָאֱלֹהִים לֹא־רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם הַבֵּן
הַיָּחִיד אֲשֶׁר בְּחֵיק הָאָב הוּא הוֹדִיעַ׃ במשל ישנם ארבעה סוגי אדמה: הָאֲדָמָה עַל־יַד הַדָּרֶךְ,
הָאֲדָמָה עִם הַסְּלָעִים, הָאֲדָמָה עִם הַקֹּצִים והָאֲדָמָה הַטּוֹבָה. הָאֲדָמָה עַל־יַד הַדָּרֶךְ ועוֹף
הַשָּׁמָיִם מתי
י"ג (פירוש המשל): 19 כָּל־אִישׁ שֹׁמֵעַ
אֶת־דְּבַר הַמַּלְכוּת וְלֹא יְבִינֵהוּ וּבָא הָרָע וְחָטַף
אֶת־הַזָּרוּעַ בִּלְבָבוֹ הוּא הַנִּזְרָע עַל־יַד הַדָּרֶךְ׃ מרקוס
ד' (פירוש המשל): 15 וְעַל־יַד הַדֶּרֶךְ אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר
יִזָּרַע־בָּם הַדָּבָר וּכְשָּׁמְעָם אוֹתוֹ מִיָּד בָּא הַשָׂטָן וַיִּשָׂא
אֶת־הַדָּבָר הַזָּרוּע בִּלְבָבָם׃ לוקס
ח' (פירוש המשל): 12 וַאֲשֶׁר עַל־יַד הַדֶּרֶךְ הֵם
הַשֹּׁמְעִים וְאַחַר־כֵּן בָּא הַשָּׂטָן וְנֹשֵׂא אֶת־הַדָּבָר מִלִּבָּם
פֶּן־יַאֲמִינוּ וְנוֹשָׁעוּ׃ האדמה על יד הדרך היא אדמה קשה, הזרעים
שנפלו שם נשארים על פני השטח, חשופים, הם אינם חודרים פנימה. בבשורת מתי כתוב
שהאנשים ששייכים לקבוצה הזו אינם מבינים את הדברים שנאמרו להם, אך לא מדובר כאן על
הבנה שכלית של דבר אלוהים אלא על הבנה רוחנית (הזרעים נזרעים בלב). האדמה הזו מסמלת
אנשים עם לב קשה שאמיתות רוחניות אינן מדברות אליהם כלל. האמת לא חשובה להם,
הדברים הרוחניים נתפשים בעיניים כשטויות, כל מה שמעניין אותם הוא החיים הרגעיים על
האדמה. הציפורים (עוף השמים) מסמלות את השטן
והשדים שלו, שמזהים את המצב ועושים כל מאמץ בכדי להעלים את דבר אלוהים מהלב של בני
האדם. כפי שהציפורים עוקבות אחר הזורע, כך השטן והשדים שלו כל הזמן מוכנים, מחכים
בדריכות לרגע בו מאמינים יבשרו בכדי לחטוף את האמיתות הרוחניות מאנשים, כדי שחלילה
לא ייוושעו. ניתן לשאול, אם כך, מדוע השטן "מתאמץ" להעלים את האמיתות
האלה מהלב של אנשים שגם ככה הוא קשה, ושהדברים אינם חודרים אליו. להבנתי לפי הכתוב
בבשורת לוקס, השטן והשדים שלו לא מוכנים להשאיר שום סיכוי, אפילו את הקלוש ביותר,
שאדם ייוושע. ישנם עדויות על אנשים שדחו את הבשורה, בזו לאלוהים, לאמת והדברים כלל
לא דיברו אליהם במשך הרוב המוחלט של חייהם. כך היה המצב, לב קשה כמו האדמה על יד
הדרך, אך על ערש דווי, בימים/שבועות האחרונים של חייהם, משהו השתנה, הם עמדו מול
המוות והדבר זעזע משהו בתוכם. דווקא ברגעים אלה הם קיבלו את ישוע והבשורה. אפשר
לראות זאת בצורה ציורית שבאדמה הקשה הזו ישנו סיכוי קלוש שיפתח חריץ קטן שלתוכו
זרע יכול לחדור. השטן והשדים שלו עושים כל שביכולתם למנוע אפילו את הסיכוי שדבר
כזה יקרה, הם מעוניינים למחוק ולעוות כל דבר שקשור לאמת, לאלוהים ולישוע, רק שבני
האדם לא ייוושעו. שנייה
לקורינתיים ד': 3 וְאִם־נֶעֱלָמָה בְּשׂוֹרָתֵנוּ
נֶעֱלָמָה הִיא מִן־הָאֹבְדִים׃ 4
אֲשֶׁר אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר בָּהֶם אֶת־מַחְשְׁבוֹת חַסְרֵי
הָאֱמוּנָה לְבִלְתִּי זְרֹחַ לָהֶם נֹגַהּ בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ
אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים׃ שנייה
לטימותיוס ב': 24 וְעֶבֶד הָאָדוֹן לֹא יָרִיב אַךְ
יְהִי־נוֹחַ לַכֹּל וּמֵבִין לְלַמֵּד וְסַבְלָן׃ 25
וּמְיַסֵּר בַּעֲנָוָה אֶת־הַמַּכְחִישִׁים אוּלַי יִתֵּן הָאֱלֹהִים בִּלְבָבָם
לָשׁוּב וְלָדַעַת הָאֱמֶת׃ 26
וְיָעִירוּ מֵרֶשֶׁת הַשָׂטָן אֲשֶׁר צָדָם בָּהּ לִרְצוֹנוֹ׃ האדמה על יד הדרך – בתמצית: הָאֲדָמָה עִם הַסְּלָעִים מתי
י"ג (פירוש המשל): 20 וְהַנִּזְרָע עַל־מְקוֹם
הַסְּלָעִים הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר וּמִיָּד יִקָּחֶנּוּ בְשִׂמְחָה׃ 21
וְלוֹ אֵין שֹׁרֶשׁ תַּחְתָּיו וְיָקוּם רַק לְשָׁעָה וּבִהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה
בִּגְלַל הַדָּבָר יִכָּשֵׁל כְּרָגַע׃ מרקוס ד' (פירוש המשל): 16 וְכֵן
הַנִּזְרָעִים עַל־מְקֹמוֹת הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמַהֵר
בְּשִׂמְחָה יִקָּחֻהוּ׃ 17 אַךְ
אֵין־לָהֶם שׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹדוּ וְאַחַר־כֵּן בְּבֹא
צָרָה וּרְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר מְהֵרָה יִכָּשֵׁלוּ׃ לוקס
ח' (פירוש המשל): 13 וַאֲשֶׁר עַל־הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים
אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים בְּשִׂמְחָה וְשֹׁרֶשׁ אֵין לָהֶם רַק לְשָׁעָה
מַאֲמִינִים וּבְעֵת הַנִּסָּיוֹן יִסֹּגוּ אָחוֹר׃ נקרא שוב את הקטע הזה במשל: מרקוס
ד' (המשל): 5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל (הזרע) עַל־מְקוֹם
הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי
לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה׃ 6
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָרֵב וַיִּיבָשׂ כִּי אֵין־לוֹ שׁרֶשׁ׃ בשונה מהאדמה הקודמת, כאן הזרע לא נשאר
על פני האדמה אלא הוא נכנס פנימה. ישוע מדגיש שבקרקע מסוג זה יש מעט אדמה. סמליות
הדבר היא שלמרות שדבר אלוהים נכנס פנימה ללב האדם הוא לא חודר עמוק. ניתן להבין
שאנשים כאלה לוקחים רק את החלקים הנוחים, הנעימים והקלים של מלכות אלוהים (הברכות,
הבטחות של אלוהים ליראיו, הדאגה של המאמינים אחד לשני, תחושת המשפחתיות, הלל ושירה
ביחד, המפגשים בקהילה, עזרה לזולת וכו'). מדובר על התלהבות ריגשית (כתוב שהם מְקַבְּלִים
בְּשִׂמְחָה), להבנתי
כל האמונה וחיי האמונה של אנשים בקבוצה זו היא ברמה הנפשית (שכלית וריגשית) בלבד,
הם לא נולדו מלמעלה. כתבי הקודש מלמדים אותנו שאנחנו כבני
אדם נבראנו בצלם אלוהים ואנחנו בנויים משלושה מרכיבים: גוף, נפש ורוח (בשונה מבעלי
החיים שלא נבראו בצלם אלוהים, להם יש רק גוף ונפש): בראשית
א': 27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,
בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃ ראשונה
לתסלוניקים ה': 22 הִתְרַחֲקוּ מִכָּל־הַדּוֹמֶה לָרָע׃ 23
וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְכָל־רוּחֲכֶם
וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם יִשָּׁמֵר תָּמִים בְּבוֹא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ
הַמָּשִׁיחַ׃ אל
הרומיים ח': 16 וְהָרוּחַ הַהוּא (רוח הקודש) מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ
כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ׃ אל
העברים ד': 12 כִּי־דְבַר הָאֱלֹהִים חַי הוּא וּפֹעֵל
גְּבוּרוֹת וְחַד מִכָּל־חֶֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְיֹרֵד עַד־לְהַבְדִּיל בֵּין־הַנֶּפֶשׁ
וּבֵין הָרוּחַ בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין־הַמּוֹחַ וּבֹחֵן מַחְשְׁבוֹת לֵבָב
וּמְזִמּוֹתָיו׃ לנפש של כל אחד מאיתנו יש רצון, היא
נמשכת ורוצה דברים שונים שמסבים לה הנאה, שגורמים לה לתחושה טובה. לדוגמה לעשות מה
שמתחשק לנו עכשיו, להגשים את עצמינו וכל מיני דברים שונים בעולם שמושכים אותנו (למלא
את צורכי הגוף, להרוויח כסף, לקבל כבוד, לרצות דברים חומריים, לנקום, לכעוס,
להוכיח שאנחנו מסוגלים...). בין הרצונות החזקים של נפשינו נמצאים תאוות הבשר של
הגוף שלנו (אוכל ומין). כל אדם שלא נולד מלמעלה מקבל החלטות בחיים ופועל לפי
רצונות נפשו. ישוע קורא לכל אחד מאיתנו שרוצה להיות תלמידו (כל אדם שמחליט להאמין
בו, ללכת אחריו, להיות שייך לו), להתכחש לרצונות של נפשו יום יום (מקביל לביטוי
לצלוב את נפשו). בכדי לחיות ע"י הרוח (ולא ע"י הנפש) עלינו להתנגד,
לבטל, להמית, להתכחש לרצונות של נפשינו, אין דרך עוקפת. אדם רוחני הוא אדם שמקבל
החלטות בראיה רוחנית ופועל ע"י הדרכת רוח הקודש שמדבר אל רוחו. ישוע אומר
שלהשתחוות באמת אל האב ניתן לעשות רק בדרך אחת- ע"י הרוח. רוח הקודש הוא זה
שצריך להנהיג את כל ההוויה שלנו (גוף נפש ורוח) לעבוד את אלוהים כפי שהוא ראוי
(הדיבר הראשון). יוחנן
ד': 23 אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה וְעַתָּה הִיא
אֲשֶׁר עֹבְדֵי אֵל הָאֲמִתִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת
כִּי בְּמִשְׁתַּחֲוִים כָּאֵלֶה חָפֵץ הָאָב׃ 24 הָאֱלֹהִים
רוּחַ הוּא וְהַמִּשְׁתַּחֲוִים לוֹ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בְּרוּחַ
וּבֶאֱמֶת׃ מתי
י': 38 וַאֲשֶׁר לֹא־יִקַּח אֶת־צְלוּבוֹ
וְהָלַךְ אַחֲרָי אֵינוֹ כְדַי לִי׃ 39 הַמֹּצֵא
אֶת־נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וְהַמְאַבֵּד אֶת־נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי הוּא
יִמְצָאֶנָּה׃ מתי
ט"ז: 24 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו
אִישׁ כִּי־יַחְפֹּץ לָלֶכֶת אַחֲרַי יְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ וְנָשָׂא
אֶת־צְלוּבוֹ וְהָלַךְ אַחֲרָי׃ 25 כִּי הֶחָפֵץ
לְהַצִּיל אֶת־נַפְשׁוֹ תֹּאבַד נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וְהַמְאַבֵּד נַפְשׁוֹ
לְמַעֲנִי הוּא יִמְצָאֶנָּה׃ גלטים
ה': 24 וַאֲשֶׁר הֵם לַמָּשִׁיחַ צָלְבוּ
אֶת־בְּשָׂרָם עִם־תְּשׁוּקֹתָיו וְתַאֲוֹתָיו׃ 25 אִם־נִחְיֶה
בָרוּחַ נִתְהַלְּכָה גַּם־בָּרוּחַ׃ אותם מאמינים ששייכים לקבוצה זו (האדמה
הסלעית) אינם מוכנים להתכחש לנפשם (הם חיים עבור עצמם) ולכן גם אינם מוכנים לשלם
מחיר עבור אמונתם בישוע. הם לא מוכנים לסבול עבורו, לעבור קשיים או לוותר על דברים
בעולם שנפשם מאוד רוצה. הצמיחה המהירה של הצמח כלפי חוץ מסמלת חיי אמונה חיצוניים
בלבד לעיניי בני אדם. כלפי חוץ הם נראים בתחילה כמאמינים אמיתיים רציניים ומסורים,
שיתנו פרי רב עקב ההתחלה המרשימה שלהם באמונה, אבל בפועל החיים האישים שלהם לפני
אלוהים לא קיימים. הם מרמים את נפשם עד שמגיע שלב בו צריך לשלם מחיר (סבל, קושי,
רדיפה, ניסיון) עקב האמונה בישוע. השמש במשל מסמלת ניסיון וכאשר השלב הזה מגיע
בחייהם הם נכשלים ועוזבים את האמונה. מאמינים במצב הזה יכולים לבוא לקהילה מידי
שבת, לשיר בהלל, לקחת חלק בפעילויות שונות, להתנדב בארגונים ומשלחות וכו', עד
שמגיעה שעת המבחן- לסבול ולשלם מחיר אישי בעקבות האמונה בישוע. אז מתגלה שאין להם
שורש. שנייה
לטימותיוס ג': 12 וְכָל־הַחֲפֵצִים בַּחֲסִידוּת
וְלִחְיוֹת בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הֵמָּה יֵרָדֵפוּ׃ אל
הרומיים ח': 17 וְאִם־בָּנִים
אֲנַחְנוּ גַּם־יֹרְשִׁים נִהְיֶה יֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְחַבְרֵי
הַמָּשִׁיחַ בִּירֻשָּׁה אִם־נִתְעַנֶּה אִתּוֹ לְמַעַן גַּם־אִתּוֹ
נְכֻבָּד׃ מתי
ה': 10 אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצְּדָקָה
כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ 11 אַשְׁרֵיכֶם
כִּי־יְחָרֲפוּ וְרָדְפוּ אֶתְכֶם וְדִבְּרוּ עֲלֵיכֶם בְּשֶׁקֶר כָּל־רָע
בַּעֲבוּרִי׃ 12 שִׂמְחוּ
וְגִילוּ כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָׁמָיִם כִּי־כֵן רָדְפוּ אֶת־הַנְּבִיאִים
אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיכֶם׃ האדמה הסלעית – בתמצית: הָאֲדָמָה עִם הַקֹּצִים מתי
י"ג (פירוש המשל): 22 וְהַנִּזְרָע אֶל־הַקֹּצִים
הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר וְדַאֲגַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְלֵי הָעֹשֶׁר
יְמַעֲכוּ אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא־יִהְיֶה לּוֹ׃ מרקוס
ד' (פירוש המשל): 18 וְאֵלֶּה הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקֹּצִים
הֵם הַשֹּׁמעִים אֶת־הַדָּבָר׃ 19
וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוֹת
וּמְמָעֲכוֹת אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ׃ לוקס
ח' (פירוש המשל): 14 וַאֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים הֵם
הַשֹּׁמְעִים וְהוֹלְכִים לָהֶם וַיָּמֹכּוּ וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם וְעָשְׁרוֹ
וְתַאֲוֹתָיו יְבַלְּעוּ אֹתָם וּפְרִי לֹא־יְשַׁוּוּ לָמוֹ׃ אנשים השייכים לקבוצה זו הגיעו למצב בו
חיי האמונה שלהם מתו לגמרי, הם לא נותנים פרי רוחני. האנשים האלה מנותקים מישוע
ובאופן חד משמעי הם לא אנשים נושעים. הטרגדיה בקבוצה זו היא שהאנשים הללו התחילו
בצורה אמיתית את חיי האמונה, זו אינה אדמה קשה כמו האדמה על יד הדרך וזו לא קרקע
עם מעט אדמה כמו האדמה הסלעית. זו אדמה עם עומק שניתן לפתח בו שורשים, אלמלא
הקוצים, הזרעים יכלו להתפתח שם. להבנתי, בקבוצה זו יכולים להימצא אנשים שנולדו
מלמעלה (קיבלו את מתנת רוח הקודש) ובליבם התמלאו בדברי העולם-האדמה ועזבו את
אלוהים. יוחנן
ט"ו: 1 אָנֹכִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית וְאָבִי
הוּא הַכֹּרֵם׃ 2 כָּל־שָׂרִיג בִּי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ
עֹשֵׂה־פְּרִי יְסִירֶנּוּ וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פְרִי יְטַהֲרֶנּוּ
לְהַרְבּוֹת אֶת־פִּרְיוֹ׃ 3 אַתֶּם כְּבָר
מְטֹהָרִים בַּעֲבוּר דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם׃ 4 עִמְדוּ־בִי
וַאֲנִי בָכֶם כַּאֲשֶׁר הַשָּׂרִיג בַּל־יַעֲשֶׂה פְרִי מֵאֵלָיו אִם־לֹא יַעֲמֹד
בַּגֶּפֶן כֵּן גַּם־אַתֶּם אִם־לֹא תַעַמְדוּ בִּי׃ 5 אָנֹכִי הוּא
הַגֶּפֶן וְאַתֶּם הַשָּׂרִיגִים הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ הוּא יַעֲשֶׂה־פְּרִי
לָרֹב כִּי בִלְעָדַי לֹא תוּכְלוּן עֲשׂוֹת דָּבָר׃ 6 אִישׁ
אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד בִּי הֻשְׁלַךְ הַחוּצָה כַּשָּׂרִיג וַיִּיבַשׁ וְיִלְקְטוּם
וְיַשְׁלִיכוּם אֶל־תּוֹךְ הַאֵשׁ וְהָיָה לְבָעֵר׃ 7 אִם־תַּעַמְדוּ בִי וּדְבָרַי יִהְיוּ
בָכֶם כְּכָל־מַה־שֶּׁחֲפַצְתֶּם אָז תִּשְׁאֲלוּ וְיֵעָשֶׂה לָכֶם׃ 8 בְּזֹאת
נִכְבַּד אָבִי בַּעֲשֹׁוֹתְכֶם פְּרִי לָרֹב וִהְיִיתֶם לִי לְתַלְמִידִים׃ 9 כַּאֲשֶׁר
אֲהֵבַנִי אָבִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם גַּם־אָנִי וְאַתֶּם עִמְדוּ בְאַהֲבָתִי׃ 10 אִם־תִּשְׁמְרוּ
אֶת־מִצְוֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַרְתִּי גַם־אֲנִי
אֶת־מִצְוֹת אָבִי וְעָמַדְתִּי בְּאַהֲבָתוֹ׃ להבנתי דבריו הבאים של ישוע תואמים את
האזהרה שמי שלא נותן פרי אחרי החסד שנעשה אתו יאבד את ישועתו. חזון יוחנן
ג': 14 וְאֶל־מַלְאַךְ
קְהַל לוּדְקְיָא כְּתֹב כֹּה אָמַר הָאָמֵן הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי
רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים׃ 15 יָדַעְתִּי אֶת־מַעֲשֶׂיךָ כִּי לֹא קַר אַתָּה וְלֹא
חָם מִי־יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ־חָם׃ 16 כִּי עַתָּה פּוֹשֵׁר אַתָּה וְלֹא קַר
וְלֹא חָם עַל־כֵּן אֲקִיאֲךָ מִפִּי׃ אדם בשם דימס, שהיה לא פחות מאחד מהעוזרים
של פולוס, הוא דוגמה בכתובים למאמין שעזב את האמונה עקב אהבתו את דברי העולם הזה. השניה
לטימותיוס ד': 10 כִּי־דִימָס עֲזָבַנִי בְּאַהֲבָתוֹ אֶת־הָעוֹלָם הַזֶּה
וַיֵּלֶךְ־לוֹ לְתַסְלוֹנִיקִי וּקְרִיסְקִיס הָלַךְ לְגָלַטְיָה וְטִיטוֹס
לְדַלְמָטְיָה׃ הקוצים מסמלים שלושה תחומים: דַאֲגוֹת
הָעוֹלָם הַזֶּה, מִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֹת אֲחֵרוֹת. 
הזורע הוא אדם שהולך בשדה וזורע את
הזרעים. אנשים רבים בתקופה ההיא היו עובדי אדמה והם ידעו בדיוק על מה ישוע מדבר.
הזורע היה הולך בשדה עם שק/רצועת בד מלאה בזרעים ותוך כדי ההליכה מפזר אותם בשדה.
באותה תקופה היו בגליל שדות קטנים, היה זה אזור הררי והחקלאים היו מוצאים אזור
מסוים שאפשר לגדל בו צמחים, מכינים אותו (מישרים אותו) וזורעים. אך מסביב לשדה יש
סלעים וקוצים ודרך שבה אנשים ובעלי חיים הולכים.
תוך כדי הזריעה חלק מהזרעים
נופלים ממש ליד הדרך, בדרך הזו הולכים אנשים ובעלי חיים ורומסים את הזרעים שלא
נפלו באדמה, בתוך החריצים שבשדה. הציפורים נהגו ללוות את הזורעים כי הן ידעו שמחכה
להן אוכל. ברגע שהעופות זיהו את הזרעים החשופים שעל הדרך הן מיד חטפו אותם, הזרעים
נאכלו ולא נותר מהם זכר.
חלק אחר של הזרעים נפל במקום שהייתה בו אדמה סלעית. באדמה
סלעית לא רואים את הסלע, הוא מכוסה בשכבת אדמה והוא נמצא מתחתיה. ישנו כמו כיס עם
מעט אדמה שבו הזרעים יכולים להתחיל לצמוח, אך רק כלפי מעלה. השורשים שלהם שאמורים
לצמוח למטה לא יכולים לעשות כך כיוון שיש שם סלע. הצמח לא מצליח לפתח שורשים וכל
האנרגיה שיש בזרע מופנית כלפי מעלה. באופן חיצוני נראה שהצמח מתחיל לגדול מהר ונראה
שהוא ייתן פרי רב. אך כאשר השמש זורחת וקרני השמש פוגעות בצמח הקטן הזה, הוא אינו
מסוגל לקלוט מים מהקרקע מפני שאין לו שורשים עמוקים ותוך זמן קצר הוא מתייבש
ונובל. כמו שהוא צמח מהר מעל פני האדמה ככה הוא נעלם.
חלק מהזרעים נפלו על אדמה טובה, לא אדמה סלעית, אך ליד המקום שהם נפלו היו גם זרעים של
צמחי בר קוצניים. יחד עם הזרעים הטובים גדלים גם הקוצים, יש כאן תחרות. צמחי בר
קוצניים תוך זמן קצר מפתחים שורשים גדולים וצומחים גבוהה למעלה והזרעים שהזורע זרע
לא מסוגלים לעמוד בתחרות הזו. הצמחים הקוצניים מקיפים את צמחים של הזורע מכל עבר,
עולים למעלה, מסתירים להם את האור, לוקחים את המשאבים מהאדמה והזרעים הטובים
נחנקים ולא מצליחים לעשות פרי. כדי שצמח יגיע לשלב שבו הוא עושה פרי הוא צריך
להיות בריא וחזק אך הצמחים האלו לא מגיעים לשלב הזה.
קבוצה אחרת של זרעים נפלו
בתוך החריצים באדמה הטובה, בלי סלעים, בלי קוצים, אדמה פורייה עם עומק ועם כל המשאבים
שצריך. רק הזרעים האלו גדלים ונותנים פרי, כל אחד לפי ערכו.
לרוב האנשים המשל הזה היה ברור (במיוחד לאלה שעסקו בחקלאות), הדברים פשוטים
וברורים, ישוע לא חידש כלום. ברור שהזרעים שנופלים על יד הדרך ונאכלים ע"י
הציפורים לא יתנו פרי וגם זרעים שנופלים על אדמה סלעית או ליד קוצים לא יתנו
פרי, אלה עובדות מוכרות. רק זרעים שנפלו באדמה הטובה יניבו פרי. אך כל זה הוא ברמת
המשל, הסיפור עצמו, מאחוריו עומדת אמת רוחנית אדירה.
האדמות הללו מסמלות באופן רוחני את לבבות בני האדם, ואת האופן בו אנשים מגיבים
לדבר אלוהים – דוחים או מקבלים אותו ברמות שונות.
האדמה הקשה מסמלת לב קשה, שאמיתות רוחניות לא מדברות אליו (לא חודרות פנימה).
הציפורים מסמלות את השטן והשדים שלו שעושים כל שביכולתם למנוע מאנשים לשוב אל
אלוהים ולהאמין בישוע.
מעט האדמה מסמל את העומק הרדוד בלב האדם שבו התקבל דבר אלוהים (רק בצורה נפשית).
הצמיחה המהירה כלפי חוץ מסמלת חיי אמונה חיצוניים לעיני בני אדם (רק רושם של מאמין
רציני, מסור ואמיתי).
השמש מסמלת ניסיון, רדיפה, קושי, מחיר עקב ההליכה אחרי ישוע.
היובש מסמל את הכישלון בניסיון ועזיבת האמונה, חוסר המוכנות לשלם את המחיר.
השורש, למרות שלא דובר עליו ישירות, מסמל את החיים האישיים ברוח לפני אלוהים,
החיים הנסתרים שאיש אינו רואה (רק אדם שחי ברוח עומד בניסיונות, בקושי ומוכן לשלם מחיר עבור
ישוע, כי הוא לא חי עבור עצמו).
הבעיה כאן היא שישנם דברים שהם צרכים חיוניים בכדי לחיות באופן פיסי. אנחנו לא יכולים פשוט לבחור להפסיק לעשות אותם. מדובר כאן על מלחמה יום יומית, שנדרשת מכל אחד מאיתנו- לשמור על הלב שלנו ו"לגזום" את הקוצים מסוג "דאגות המחיה" ככה שהם יהיו בפרופורציה הנכונה ולא יחנקו את החיים הרוחניים שלנו.
לוקס כ"א: 34 רַק הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִכְבַּד לְבַבְכֶם בְּמִשְׁתֶּה וּבְשִׁכָּרוֹן וּבְדַאֲגוֹת הַמִּחְיָה וּבָא עֲלֵיכֶם הַיּוֹם הַהוּא פִּתְאֹם׃ 35 כִּי כְּמוֹ־פַח יָבוֹא עַל כָּל־הַיּשְׁבִים עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃ 36 לָכֵן שִׁקְדוּ בְּכָל־עֵת וְהִתְפַּלָּלוּ לְמַעַן תַּעַצְרוּ־כֹחַ לְהִמָּלֵט מִכָּל־אֵלֶּה הָעֲתִידוֹת לָבוֹא וְהִתְיַצַּבְתֶּם לִפְנֵי בֶן־הָאָדָם׃
לוקס כ': 21 וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי נְכוֹנָה תְּדַבֵּר וּתְלַמֵּד וְלֹא־תִשָּׂא פָנִים כִּי בֶאֱמֶת מוֹרֶה אַתָּה אֶת־דֶּרֶךְ אֱלֹהִים׃ 22 הֲמֻתָּר לָנוּ לָתֶת־מַס לְקֵיסָר אִם־לֹא׃ 23 וַיֵּדַע אֶת־נִכְלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם׃ 24 מַה־תְּנַסּוּנִי הַרְאוּנִי דִינָר הַצּוּרָה וְהַמִּכְתָּב אֲשֶׁר עָלָיו שֶׁל־מִי הֵם וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ שֶׁל־קֵיסָר׃ 25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֵן תְּנוּ לְקֵיסַר אֶת־אֲשֶׁר לְקֵיסָר וְלֵאלֹהִים אֶת־אֲשֶׁר לֵאֱלֹהִים׃
מתי ו': 26 הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ 27 וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת׃ 28 וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹזָנוּ־נָא אֶל־שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת׃ 29 לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי גַם־שְׁלֹמֹה בְּכָל־הֲדָרוֹ לֹא־הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה׃ 30 וְאִם־כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אַף כִּי־אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה׃ 31 לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר מַה־נֹּאכַל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּמַה־נִּלְבָּשׁ׃ 32 כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִם הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל־אֵלֶּה׃ 33 אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת־צִדְקָתוֹ וְנוֹסַף לָכֶם כָּל־אֵלֶּה׃ 34 לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה׃
מִרְמַת הָעשֶׁר – כאן מדובר על העושר החומרי:
נכסים, רכוש וכסף. לדברים החומריים גם יש פוטנציאל להרוג את האמונה, את החיים
הרוחניים. נשים לב לביטוי המיוחד הזה "מִרְמַת הָעשֶׁר". הדברים
החומריים מרמים את בני האדם, הם מעוורים אותם רוחנית. אתן לדוגמה חלק מהאשליות
שעושר חומרי גורם להן: העושר גורם לתחושת ביטחון והישענות עליו, מעניק חשיבות
עצמית ומעמד, תחושות של אושר ועצב (שתלויות בו) ומעוור בצורה כזו שאנשים מקדישים
את חייהם (זמן, מחשבות, מאמץ רב) עבור דברים זמניים וחולפים שיום אחד לא יישאר מהם
זכר, בעוד שרק הדברים בעלי הערך הנצחי יישארו לעד. בנושא הרכוש והכסף יש לנו בברית
החדשה עצות והזהרות רבות. גם כאן עלינו לשמור על הלב שלנו, לא להסתנוור מהעושר
החומרי ולא לתת לו לרמות את נפשינו. אנו צריכים להסתפק במה שיש לנו (חיים צנועים
ופשוטים), להיות נאמנים עם מה שהופקד בידינו (בין אם הרבה או מעט) ולהבין שהוא לא
שלנו. במידה ויש לנו עודף, אז שנשתמש בו לטובת אחרים (בהדרכת אלוהים) ולא בשביל
לחיות ברמת חיים גבוהה יותר ולתת לנפשנו כל מיני דברים שהיא חפצה בהם.
לוקס ט"ו: 13 אֵין עֶבֶד יָכֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדֹנִים כִּי יִשְׂנָא אֶת־הָאֶחָד וְיֶאֱהַב אֶת־הָאַחֵר אוֹ יִדְבַּק בְּאֶחָד וְאֶת־הָאַחֵר יִבְזֶה לֹא תוּכְלוּ עֲבֹד אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵת הַמָּמוֹן׃
לוקס י"ד: 33 וְכֵן כָּל־אִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב כָּל־קִנְיָנָיו לֹא יוּכַל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי׃ (באופן רוחני, לנתק את הקשר ותחושת השייכות שיש לנו עם הדברים החומרים).
לוקס י"ב: 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִבְּצֹעַ בָּצַע כִּי חַיֵּי הָאָדָם אֵינָם תְּלוּיִם בְּהַרְבּוֹת קִנְיָנָיו׃ 16 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר שְׂדֵה אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד עָשָׂה תְּבוּאָה הַרְבֵּה׃ 17 וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר מָה־אֶעֱשֶׂה כִּי אֵין־לִי מָקוֹם לֶאֱסוֹף אֶת־תְּבוּאָתִי׃ 18 וַיֹּאמֶר אֶת־זֹאת אֶעֱשֶׂה הָרֹס אֲסָמַי וּבָנֹה גְּדוֹלִים מֵהֶם וְאֶכְנְסָה שָׁמָּה אֶת־כָּל־יְבוּלִי וְטוּבִי׃ 19 וְאֹמַר לְנַפְשִׁי נַפְשִׁי יֶשׁ־לָךְ טוֹבָה הַרְבֵּה לְשָׁנִים רַבּוֹת הִנָּפְשִׁי אִכְלִי שְׁתִי וְשִׂישִׂי׃ 20 וְהָאֱלֹהִים אָמַר לוֹ אַתָּה הַכְּסִיל (טיפש) בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה יִדְרְשׁוּ מִמְּךָ אֶת־נַפְשֶׁךָ וַאֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְּךָ לְמִי יִהְיֶה׃ 21 זֶה חֵלֶק הָאֹצֵר לוֹ אֹצָרוֹת וְלֹא יַעְשִׁיר בֵּאלֹהִים׃
הראשונה לטימותיוס ו': 7 כִּי בָאנוּ לָעוֹלָם וְאֵין בְּיָדֵינוּ מְאוּמָה וְיָדוּעַ שֶׁאַף נֵצֵא מִמֶּנּוּ וְאֵין בְּיָדֵינוּ מְאוּמָה׃ 8 וְעַל־כֵּן אִם מָזוֹן וּכְסוּת לָנוּ נִסְתַּפְּקָה בָּהֶם׃ 9 אֲבָל הַמְבַקְשִׁים לְהַעֲשִׁיר יָבֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן וְיִפְּלוּ בְמוֹקְשִׁים וּבְרֹב תַּאֲוֹת סְכָלוֹת וּמַשְׁחִיתוֹת הַמַּשְׁקִיעוֹת אֶת־הָאָדָם בַּשַּׁחַת וּבָאֲבַדּוֹן׃ 10 כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל־הָרָעוֹת אַהֲבַת הַכָּסֶף וְיֵשׁ לְהוּטִים אַחֲרָיו אֲשֶׁר סָרוּ מִן־הָאֱמוּנָה וַיַּעֲצִיבוּ אֶת־נַפְשָׁם בְּמַכְאֹבִים רַבִּים׃
אל העברים י"ג: 5 רַחֲקוּ מֵאַהֲבַת כֶּסֶף וִהְיוּ שְׂמֵחִים בְּחֶלְקְכֶם כִּי הוּא אָמַר לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֲֶָך׃
איגרת יעקב ד': 13 הוֹי הָאֹמְרִים נֵלְכָה הַיּוֹם וּמָחָר לְעִיר פְּלוֹנִית אַלְמוֹנִית וְנַעֲשֶׂה־שָּׁם שָׁנָה אַחַת לִסְחֹר בָּהּ וּלְהַרְבּוֹת הוֹן׃ 14 וְלֹא תֵדְעוּ מַה־יֵּלֵד יוֹם מָחָר כִּי מֶה חַיֵּיכֶם עָשָׁן הַנִּרְאֶה כִּמְעַט־רֶגַע וְאַחַר כָּלָה וַיֵּלַךְ׃ 15 תַּחַת אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אִם־יִרְצֶה יְהוָֹה וְנִחְיֶה נַעֲשֶׂה כָּזֹה וְכָזֶה׃ 16 עַתָּה תִּתְהַלֲלוּ בְגַאֲוַתְכֶם וְכָל־תְּהִלָּה כָזֹאת רָעָה הִיא׃
קולסיים ג': 5 עַל־כֵּן תְּמוֹתֲתוּ אֵבָרֵיכֶם בָּאָרֶץ אֶת־הַזְּנוּת וְהַטֻּמְאָה וְהַזִּמָּה וְהַתַּאֲוֹת הָרָעוֹת וּנְטוֹת אַחֲרֵי הַבֶּצַע אֲשֶׁר הִיא עֲבוֹדַת אֱלִילִים׃
מתי ו': 19 אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאכְלוּם שָׁם סָס וְרָקָב וְגַנָּבִים יַחְתְּרוּ וְגָנָבוּ׃ 20 אֲבָל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר סָס וְרָקָב לֹא־יֹאכְלוּם שָׁם וְגַנָּבִים לֹא יַחְתְּרוּ וְלֹא יִגְנֹבוּ׃ 21 כִּי בִמְקוֹם אֲשֶׁר־אוֹצַרְכֶם בּוֹ שָׁם יִהְיֶה גַם־לְבַבְכֶם׃
תַאֲוֹת אֲחֵרוֹת – זהו מונח רחב המכיל בתוכו את
כל יתר הרצונות השונים של נפשינו. לכל אחד מאיתנו יש אופי שונה ודברים שונים אליהם
הוא נמשך ואותם הוא אוהב לעשות. סוגי ספורט, טיולים, תחביבים שונים, קריירה,
מוזיקה, משחקי מחשב, סדרות, חדשות, קריאת ספרים והרשימה עוד ארוכה. ישוע מדבר על
כך שאותם רצונות של הנפש בתחומים השונים אליהם אדם נמשך, עלולים למלא את ליבו
ולתפוס את המקום של אלוהים. לא מדובר כאן בחטאים למוות (זנות, עבודת אללים, שקר,
רמאות....), אלה יכולים להיות דברים רגילים שאינם קשורים בחטא כשלעצמם. העניין הוא
שלדברים הללו יש נטייה להשתלט על הלב, המחשבות, הזמן והמעשים של אדם וכך הם חונקים
את האמונה בישוע (כמו שהקוצים חוסמים את האור מהצמח ולוקחים לו את כל המשאבים
להתפתחות שלהם). האהבה הראשונה מתקררת, האמונה מקבלת עם הזמן יותר ויותר מקום שולי
בחיים האישיים של האדם עד שהיא מתה לגמרי, אין פרי.
האדמה עם הקוצים – בתמצית:
הקוצים מסמלים כל דבר בעולם הזה שממלא ותופס את המקום של אלוהים בלב האדם.
אם אדם נותן מקום לדברי העולם בליבו הוא יכול להגיע למצב בו אין לו פרי רוחני ואז
הוא לא ייוושע.
הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה
מתי י"ג (פירוש המשל): 23 וְהַנִּזְרָע עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר וּמֵבִין אֹתוֹ אַף־יַעֲשֶׂה פֶרִי וְנָתַן זֶה מֵאָה שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִׁים וְזֶה שְׁלֹשִׁים׃
מרקוס ד' (פירוש המשל): 20 וְאֵלֶּה הַזְּרוּעִים עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אֹתוֹ וְעֹשִׂים פְּרִי זֶה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וְזֶה מֵאָה׃
לוקס ח' (פירוש המשל): 15 וַאֲשֶׁר בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְרִים אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּלֵב טוֹב וְטָהוֹר וְעֹשִׂים פְּרִי בְּתוֹחָלֶת׃
קבוצת האדמה הטובה מסמלת את האנשים הנושעים. אנשים שהחליטו מרצונם החופשי לעזוב את החטא, לשוב אל אלוהים ולהאמין בישוע המשיח כמושיע האישי שלהם. אנשים כאלה מקבלים חיים חדשים, כל חטאיהם נסלחים ואלוהים טובל אותם ברוח הקודש (נולדים מלמעלה, הופכים לבריאה חדשה). שלב זה הוא תחילת החיים החדשים, מעכשיו עליהם לעשות את רצון אלוהים, לחיות בקדושה, לפעול באמונה, בצדקה, לשמור את מצוותיו של ישוע כל חייהם עד הניצחון הסופי (ההילקחות או המוות). למרות השינוי האדיר שאלוהים עושה בלב האדם כאשר הוא שב אליו ישנם עוד דברים רבים בטבעו שצריכים להשתנות. תהליך זה של שינוי הטבע הישן של האדם לטבע של אלוהים הוא תהליך הגדילה הרוחני או כפי המשל להפיק פרי.
ראשונה לפטרוס א': 3 בַּאֲשֶׁר גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָּנוּ אֵת כָּל־צָרְכֵינוּ לַחַיִּים וְלַחֲסִידוּת עַל־יְדֵי דַעַת הַקּוֹרֵא אֹתָנוּ בִּכְבוֹדוֹ וְחֵילוֹ׃ 4 אֲשֶׁר בָּהֶם נָתַן־לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת לְמַעַן תִּקְחוּ עַל־יָדָן חֵלֶק בְּטֶבַע אֱלֹהִים לְהִמָּלֵט מִכִּלְיוֹן הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם׃ 5 בַּעֲבוּר זֹאת שִׁקְדוּ לְהוֹסִיף עַל־אֱמוּנַתְכֶם אֶת־מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְעַל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה אֶת־הַדָּעַת׃ 6 וְעַל־הַדַּעַת אֶת־הַפְּרִישׁוּת וְעַל־הַפְּרִישׁוּת אֶת־הַסַּבְלָנוּת וְעַל־הַסַּבְלָנוּת אֶת־הַחֲסִידוּת׃ 7 וְעַל־הַחֲסִידוּת אֶת־הָאַחֲוָה וְעַל־הָאַחֲוָה אֶת־הָאַהֲבָה׃ 8 כִּי אִם־אֵלֶּה יִמָּצְאוּ וְיִרְבּוּ בָכֶם לֹא־יִתְּנוּ אֶתְכֶם לִהְיוֹת מִתְעַצְּלִים וּבְטֵלִים מֵעֲשׂוֹת פְּרִי לְדַעַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
לאחר הפעולה הזאת בלב האדם ישוע דורש ומצפה מכול אחד מאיתנו לגדול באופן רוחני – לעשות פרי. לא מדובר כאן על מתנה שחלק מקבלים וחלק לא כמו מתנות רוח הקודש. כולם נדרשים לעשות פרי!
יוחנן ט"ו: 16 לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי כִּי אִם־אָנֹכִי בָּחַרְתִּי בָכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פֶּרִי וּפֶרְיְכֶם יָקוּם וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ מֵאָבִי בִּשְׁמִי יִתֵּן לָכֶם׃
הגדילה הרוחנית, הפרי בחייו של מאמין מביא כבוד אמיתי לאלוהים. אלוהים לא מתרגש מכישרונות שיש לבני אדם או מהרבה מעשים שאנשים משקיעים בהם זמן ומאמץ רב כביכול לכבודו. מה שבאמת מביא לו כבוד זה שאנחנו גדלים ברוח, מבחירה, רוצים להיות דומים לו יותר ויותר. התמסרות עמוקה מתוך בחירה, חיים שהם ברצון שלו.
פיליפים א': 9 וְעַל־זֹאת מִתְפַּלֵּל אָנֹכִי שֶׁעוֹד תִּרְבֶּה וְתִגְדַּל אַהֲבַתְכֶם לְהַשְׂכֵּל וּלְכָל־דָּעַת׃ 10 לְמַעַן תֵּדְעוּ בֵּין טוֹב לָרָע וִהְיִיתֶם זַכִּים וּבְלִי מִכְשׁוֹל עַד־יוֹם הַמָּשִׁיחַ׃ 11 מְלֵאִים פְּרִי הַצְּדָקָה עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִכְבוֹד אֱלֹהִים וְלִתְהִלָּתוֹ׃
יוחנן ט"ו: 8 בְּזֹאת נִכְבַּד אָבִי בַּעֲשֹׁוֹתְכֶם פְּרִי לָרֹב וִהְיִיתֶם לִי לְתַלְמִידִים׃ 9 כַּאֲשֶׁר אֲהֵבַנִי אָבִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם גַּם־אָנִי וְאַתֶּם עִמְדוּ בְאַהֲבָתִי׃ 10 אִם־תִּשְׁמְרוּ אֶת־מִצְוֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַרְתִּי גַם־אֲנִי אֶת־מִצְוֹת אָבִי וְעָמַדְתִּי בְּאַהֲבָתוֹ׃
גדילה רוחנית היא שילוב בין החלק שלנו, שתלוי רק בנו והחלק של אלוהים שרק הוא יכול לעשות. הדרך היחידה לעשות פרי רב ולאפשר לרוח הקודש לשנות את הטבע שלנו היא באמצעות התכחשות לנפשנו וכניעה לרצונו של אלוהים. אין דרך עוקפת.
יוחנן י"ב: 24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא־תִפֹּל הַחִטָּה אֶל־תּוֹךְ הָאֲדָמָה וּמֵתָה תִּשָּׁאֵר לְבַדָּה וְכַאֲשֶׁר מֵתָה תַּעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה׃ 25 הָאֹהֵב אֶת־נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וְהַשׂנֵא אֶת־נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יִנְצְרֶהָ לְחַיֵּי נֶצַח׃ 26 וְאִישׁ כִּי חָפֵץ לְשָׁרֲתֵנִי יֵלֵךְ אַחֲרָי וּבַאֲשֶׁר אֶהְיֶה שָׁם יִהְיֶה גַּם־מְשָׁרֲתִי וַאֲשֶׁר יְשָׁרֲתֵנִי יְכַבְּדֶנּוּ אָבִי׃
יכולות שכליות גבוהות ,ידע בהיסטוריה, ידע בכתובים או תארים תאולוגים כאלה ואחרים לא מעידים על רוחניות אמיתית ופרי רב. אלוהים הוא זה שמשנה אותנו אך הוא עושה זאת כפי מידת נאמנותנו והתמסרותנו אליו. אל לנו לעשות השוואות עם מאמינים אחרים בנושא זה, על כל אחד מאיתו להיות נאמן במשמרת בה הוא נקרא. בין אם זה להיות אבא, אמא, רועה קהילה, מדריך נוער, מלמד, אח/אחות בקהילה (ללא הגדרה חד משמעית של תפקיד או קריאה). כל אחד מאיתנו יום אחד יעמוד לבד לפני ישוע וייתן דין וחשבון על חייו. יהיו כאלה שנתנו פרי רב בחייהם, הם השתדלו לציית ולעשות את כל מה שישוע ציווה, דברים קטנים וגדולים, עקב כך הם יקבלו שכר נצחי רב. בקיצון השני יהיו כאלה שבזבזו את חייהם, נתנו לנפשם חופש, הזניחו דברים רבים שישוע לימד, לא למדו את הכתובים ברצינות בכדי לחיות בצורה יותר רצויה לאלוהים, לא עשו את החלק שנדרש מהם והם כמעט לא נושעו (כמובן שיש את כל הטווח).
ראשונה לקורינתים ג': 10 וַאֲנִי כְּפִי חֶסֶד אֱלֹהִים הַנִּתָּן לִי כְּאָמָּן (בנאי) חָכָם שַׁתִּי יְסוֹד וְאַחֵר בּוֹנֶה עָלָיו אַךְ־יֵרֶא כָל־אִישׁ אֵיךְ הוּא־בֹנֶה עָלָיו׃ 11 כִּי לֹא־יוּכַל אִישׁ לָשִׁית יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַמּוּסָּד שֶׁהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 12 וְאִם־יִבְנֶה הַבּוֹנֶה עַל־הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ־עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קָשׁ׃ 13 יִגָּלֶה מַעֲשֵׂה כָל־אִישׁ כִּי־הַיּוֹם הוּא יְבָרֲרֵהוּ כִּי־בָאֵשׁ יֵרָאֶה וּמַה־מַּעֲשֵׂה כָּל־אִישׁ וָאִישׁ הָאֵשׁ תִּבְחָנֶנּוּ׃ 14 אִם־יַעֲמֹד מַעֲשֵׂה אִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה עָלָיו יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ׃ 15 וְאִם־יִשָׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ יַפְסִידֶנּוּ וְהוּא יִוָּשֵׁעַ אַךְ כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃
יוחנן ט"ו: 1 אָנֹכִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית וְאָבִי הוּא הַכֹּרֵם׃ 2 כָּל־שָׂרִיג בִּי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עֹשֵׂה־פְּרִי יְסִירֶנּוּ וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פְרִי יְטַהֲרֶנּוּ לְהַרְבּוֹת אֶת־פִּרְיוֹ׃ 3 אַתֶּם כְּבָר מְטֹהָרִים בַּעֲבוּר דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם׃ 4 עִמְדוּ־בִי וַאֲנִי בָכֶם כַּאֲשֶׁר הַשָּׂרִיג בַּל־יַעֲשֶׂה פְרִי מֵאֵלָיו אִם־לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן כֵּן גַּם־אַתֶּם אִם־לֹא תַעַמְדוּ בִּי׃ 5 אָנֹכִי הוּא הַגֶּפֶן וְאַתֶּם הַשָּׂרִיגִים הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ הוּא יַעֲשֶׂה־פְּרִי לָרֹב כִּי בִלְעָדַי לֹא תוּכְלוּן עֲשׂוֹת דָּבָר׃ 6 אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד בִּי הֻשְׁלַךְ הַחוּצָה כַּשָּׂרִיג וַיִּיבַשׁ וְיִלְקְטוּם וְיַשְׁלִיכוּם אֶל־תּוֹךְ הַאֵשׁ וְהָיָה לְבָעֵר׃ 7 אִם־תַּעַמְדוּ בִי וּדְבָרַי יִהְיוּ בָכֶם כְּכָל־מַה־שֶּׁחֲפַצְתֶּם אָז תִּשְׁאֲלוּ וְיֵעָשֶׂה לָכֶם׃ 8 בְּזֹאת נִכְבַּד אָבִי בַּעֲשֹׁוֹתְכֶם פְּרִי לָרֹב וִהְיִיתֶם לִי לְתַלְמִידִים׃ 9 כַּאֲשֶׁר אֲהֵבַנִי אָבִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם גַּם־אָנִי וְאַתֶּם עִמְדוּ בְאַהֲבָתִי׃ 10 אִם־תִּשְׁמְרוּ אֶת־מִצְוֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַרְתִּי גַם־אֲנִי אֶת־מִצְוֹת אָבִי וְעָמַדְתִּי בְּאַהֲבָתוֹ׃
הראשונה לקורינתיים ז': 17 רַק יִתְהַלֵּךְ כָּל־אִישׁ כְּפִי מַה־שֶּׁחָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים וּכְפִי מַה־שֶּׁקָּרָא אֹתוֹ הָאָדוֹן וְכֵן־מְתַקֵּן אֲנִי בְּכָל־הַקְּהִלּוֹת׃ 18 אִם־נִמּוֹל הַמְקֹרָא אַל־יִמְשֹׁךְ לוֹ עָרְלָה וְאִם־עָרֵל הוּא אַל־יִמּוֹל׃ 19 אֵין־הַמִּילָה נֶחְשְׁבָה וְאֵין־הָעָרְלָה נֶחְשָׁבָה כִּי אִם־לִשְׁמֹר מִצְוֹת הָאֱלֹהִים׃ 20 אִישׁ אִישׁ בְּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁמִּתּוֹכָהּ נִקְרָא בָּהּ יַעֲמֹד׃ 21 אִם־נִקְרֵאתָ וְאַתָּה עֶבֶד עַל־יֵרַע בְּעֵינֶךָ אֶלָּא אִם־תַּשִׂיג יָדְךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי בְּחַר בָּזֶה׃ 22 כִּי־הַקָּרוּא בָאָדוֹן בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד מְשֻׁחֲרָר הוּא לָאָדוֹן וְכֵן הַקָּרוּא בִּהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ׃ 23 בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם אַל־תִּהְיוּ עֲבָדִים לִבְנֵי־אָדָם׃ 24 אַחַי אִישׁ אִישׁ בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁמִּתּוֹכָהּ נִקְרָא בָּהּ יַעֲמֹד לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃
האדמה הטובה – בתמצית:
האדמה הטובה מסמלת את האנשים הנושעים שבחייהם יש פרי רוחני שמביא כבוד לאבינו
שבשמיים. הפרי בחייו של כל מאמין שונה (יש רמות שונות) ותלוי בנאמנות האישית של כל
אחד מאיתנו למצוותיו של ישוע ולקריאתנו בעולם הזה. שאנחנו נהיה מאלה ששואפים לעשות
פרי פי 100 לכבוד ישוע אדונינו ואבינו שבשמים.